דלקת גיד אכילס באזור האחיזה

מהי דלקת באזור האחיזה של גיד אכילס?

גיד אכילס הוא הגיד הגדול ביותר בגוף. ״דלקת״ באזור האחיזה של הגיד היא למעשה שינויים ניווניים בסיבי הגיד באזור החיבור לעצם העקב. אל דלקת זו יכולה להיות להתלוות דלקת בבורסה (Bursae) או במעטפת הגיד.

סימפטומים

רוב החולים מדווחים על כאבים ונפיחות שהופיעו באופן הדרתי בחלק האחורי של העקב ללא ארוע חד של פציעה. בתחילה הכאב יכול להיות מורגש בפעילות בלבד , אך עם הזמן הוא עשוי לניות ממושך וקבוע יותר. הכאב מתגבר בריצה או קפיצה ובעיקר בפעילויות הדורשות הפעלה של כח מתפרץ והאצה מהירה. כאב ורגישות מתפתחים לאורך החלק האחורי של העקב ולרב אזור זה הופך בולט. כאב בזמן מתיחה של הקרסול (Flex) מעל 90 מעלות אופיינית גם כן.

סיבות

דלקת באזור האחיזה של העקב נגרמת עם שינויים ניוונים בגיד לאורך זמן. באופן טיפוסי שינויים אלה הופכים למשמעותיים סביב גיל 40. במספר מחלות ניתן למצוא דלקת באזור האחיזה בשיעור גבוה יחסית ככל הנראה ללא תלות בסיבות מכאניות. אלו כוללות פסוריאזיס, Reiter’s syndrome, ספונדילוארתרופתיות (SPA), גאוט, היפרליפידמיה משפחתית, סארקואידוזיס, DISH, ושימוש בתרופות כגון סטרואידים ואנטיביוטיקה מקבוצת פלורוקווינולונים (Ciprofloxacin, Ofloxacin).

אבחון

את האבחנה של דלקת באזור האחיזה יכול לבצע אורתופד על פי אנמנזה ובדיקה גופנית. יתכן ויהיה צורך בצילום רנטגן להשלמת האבחנה. הסתיידות בגיד המודגמת בצלום ברוב המקרים. לעיתים צלום יכול להדגים אף בעיות נוספות כמו Hagelund’s Deformity או דלקת בבורסה.

טיפולים

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

• תרגילים אקסצנטריים Eccentric Exercise – חיזוק אקסצנטרי מוגדר ככיווץ ( הידוק ) שריר בזמן שהוא הולך ומתארך. תרגילי חיזוק אקסצנטריים יכולים לגרום לנזק לגיד אכילס אם הם לא נעשים בצורה נכונה. ולכן בהתחלה , הם צריכים להתבצע תחת פיקוחו של פיזיותרפיסט.
  תרגילים אלו נמצאו מעט פחות יעילים בדלקת באזור האחיזה של גיד אכילס לעומת דלקת שאינה באזור האחיזה. מומלץ לביצוע על משטח ולא על מדרגה לפחות בשלבים הראשונים.
• גלי הלם ESWT –  במהלך הליך זה, דחפי גלים באנרגיה גבוהה אמורים לגרות את תהליך הריפוי ברקמת גיד פגוע. ESWT לא הראה תוצאות עקביות, ולכן אינו מבוצע בדרך כלל במסגרת הטיפולים של קופת חולים. ESWT הוא טיפול לא פולשני, אינו דורש חתך ניתוחי, הסיכון הכרוך בו הוא מינימלי ועל כן לעתים ניתן לנסותו לפני טיפול ניתוחי.
• נעליים תומכות ומדרסים – שינוי בסוג הנעליים ושימוש במדרסים יכולים להקל אל הכאבים.  לדוגמא, נעליים רכות יותר בחלק האחורי של העקב יכולות להפחית את הגירוי של הגיד. בנוסף, הרמת העקב יכולה להפחית קצת ממתח הגיד. הרמת העקב בעזרת מדרס מועילות מאוד כאשר המדרס מסית את העקב הרחק מהחלק האחורי של הנעל, שבו העקב משתפשף. 
• זריקות – 
  • זריקות סטרואידים אסורות מאחר והן גורמות לקרע של הגיד בשכיחות גבוהה.
  • זריקות PRP  לא הוכחו כיעילות יותר מטיפולים אחרים (לדוגמא ESWT) בדלקת באזור האחיזה של הגיד.
  • זריקות דקסטרוז בריכוז גבוה ופולידוקנול  נמצאו יעילות במחקרים על מספר נבדקים קטן.

טיפול ניתוחי

טיפול ניתוחי מומלץ לרב במידה ואין שיפור בטיפול שמרני למשך מספר חודשים (בד״כ 6 חודשים לפחות). במהלך הניתוח מוסר החלק החולה של הגיד המכיל גם את ההסתיידויות. בהתאם לשיעור החלק של הגיד שנכרת המנתח יחליט האם יש צורך בתפירה ו/או עגינה של הגיד את עצם העקב. קיימות מספר גישות ניתוחיות לביצוע הניתוח ואלה מבוצעות לפי החלטת המנתח.

החלמה לאחר ניתוח

זמן החלמה משתנה בין סוגי הניתוחים השונים ועל פי הפרוטוקול המועדף על הרופא המנתח.

לרב בסיום הניתוח הרגל תקובע בגבס או מגף הליכה. במידה ולא בוצע ניתוק מלא של הגיד המנתח עשוי להמליץ על הליכה בדריכה חלקית או מלאה (עם מגף) ותרגול של טווח תנועה בפיזיותרפיה.

במידה ובמהלך הניתוח בוצע ניתוק מלא ועיגון מחדש של הגיד יש להימנע מנשיאת משקל על הרגל המנותחת למשך מספר שבועות (4-6). לאחר מכן ניתן להתחיל דריכה במגף הליכה עם הגבהות באזור העקב אשר מוסרות באופן הדרגתי. נעילת נעליים רגישות לרב כעבור 8-12 שבועות. חזרה לרב הפעילויות לרב לאחר 5-6 חודשים והחלמה מלאה עשויה לארוך כשנה.

סיכונים וסבוכים בניתוח

בכל ניתוח קיימים סכונים כלליים כגון סיכוי הרדמה, זהום, פגיעה עצבית ופגיעה בכלי דם. סיכונים הקשורים ספציפית לניתוח זה כוללים שארית כאב, זהום, חולשה או תחושת מתח יתר של הגיד וקרע של התיקון.

Ref. Treatment for insertional Achilles tendinopathy: a systematic review. ee Surg Sports Traumatol Arthrosc. 2013 Jun;21(6):1345-55.